ניהול איכות ספקים אפקטיבי בתעשיות התעופה והביטחון 

ניהול איכות הספקים בשרשרת האספקה של תעשיות התעופה, החלל והביטחון מהווה אחד מאבני הייסוד המרכזיים בהצלחת יצרני המערכות והכלים. תקני ניהול האיכות בתחום ובראשם AS9100 מקדישים מחשבה מעמיקה ומגדירים דרישות רבות בתחום מתוך הבנה שכשלון בתהליך ניהול איכות הספקים יביא בהכרח לכישלון הפרויקט כולו.

חזון קבוצת היצרנים המתחזקים את סדרת תקני AS91XX  - IAQG כולל יעדים מרחיקי לכת, שנועדו לשפר את ביצועי האיכות וביצועי עמידה בלוחות הזמנים של כלל הספקים בשרשרת האספקה. יעדים אלו יושגו ע"י  תיקנון הדרישות והטמעת תרבות איכות המבוססת מניעה וזאת על מנת לצמצם את עלויות אי האיכות לאורך כל שרשרת האספקה.

בשנים האחרונות נדרשו יצרנים רבים המספקים מוצרים ומערכות לתעשיות התעופה, החלל והביטחון בארץ ובעולם לעבור תהליך התעדה לתקן AS9100. תהליך זה נועד לשפר את ביצועי האיכות והעמידה בזמני אספקה וזאת על ידי הטמעת מערכת ניהול מתקדמת הכוללת כלים לניהול סיכונים, ניהול פרויקטים, ניהול תצורה וכו'.

הטמעת התקן נעשתה בין היתר מתוך הבנה שארגונים בעלי התעדה לתקן AS9100 יקבלו יותר "קרדיט" מלקוחותיהם בתחום, כולל ציפייה לצמצום כמות והיקף המבדקים למערכת האיכות והביקורות במקור  למוצרים אותם הם מספקים.

בפועל אנו עדים לתהליך המנוגד לתפיסה זו  - בשנים האחרונות יצרנים רבים בשרשרת האספקה של תעשיות התעופה מתלוננים על ריבוי מבדקים וביקורות מצד הלקוחות המובילים וזאת למרות שהותעדו לתקן AS9100 ובניגוד לאסטרטגיית IAQG.

מתוך סקר שערכנו בתחילת 2013 בארץ בין הארגונים המותעדים לתקן AS9100C הועלו הממצאים הבאים : 84% מהארגונים מעידים כי היקף המבדקים והביקורת לא צמצמו ואף עלו מאז התעדתם לתקן AS9100.

גישה מוטעית, הגורסת שארגונים בתעשיות התעופה והביטחון נדרשים לסקר את כל ספקיהם תקופתית, יוצרת מנגנונים מנופחים העוסקים במבדקים בלתי פוסקים ללא בחינת אפקטיביות התהליך וביצועי הספקים בפועל.

מבדק ספק הוא אכן אחד הכלים החזקים שנועדו להבטיח כי הספק עומד בדרישות מוגדרות. המבדק מאפשר איתור אי התאמות והוצאת דרישה לביצוע פעילות מתקנת הניתנת לאימות במסגרת מבדק מעקב. אך האם ביצוע מבדקים שנתיים לכלל הספקים מבטיח ניהול אפקטיבי של מערך איכות הספקים?

על מנת לחדד את דרישות AS9100C בנושא הפיקוח על ספקים נציג את דרישות התקן : דרישות ISO9001:2008  מגדיר :  "הארגון יעריך ויבחר ספקם על סמך יכולתם לספק מוצרים בהתאם לדרישות הארגון, קריטריונים לבחירה, הערכה והערכה חוזרת ייקבעו" כיאה לתקן הבינלאומי ISO9001:2008 לא מוגדרת דרישה לשיטה ברורה, הארגון בפועל קובע את השיטה והקריטריונים לבחירה וביצוע הערכת הספקים.

תוספת של התקן AS9100C על דרישות ISO9001:2008   סעיף 7.4.1 - "הארגון יסקור תקופתית את ביצועי הספקים, רשומות הסקירה ישמשו כבסיס לקביעת רמה הבקרה שיש להפעיל" בתוספת זו של התקן התעופתי/בטחוני כבר נוספה דרישה לסקירה תקופתית של ביצועי הספקים ודרישה להתאים את רמת הבקרה לביצועי הספקים בפועל. או במילים אחרות : תעזבו בשקט את הספקים הטובים ותתמקדו בבעייתיים.

האם מתוך סעיף זה אנו למדים שיש צורך לבצע מבדק תקופתי לכל ספק ?, בהחלט לא. התקן דורש לסקור תקופתית את ביצועי הספקים ולא את הספקים עצמם. ביצועי הספקים מבוססים על מדדים כמותיים הנגזרים ממספר מקורות הכוללים נתוני ביקורת הקבלה, ביצועי עמידה במועדי אספקה, רמת הטיפול בתלונות לקוח, ממצאי מבדקים וכו'.

אם כך, מדוע ארגונים רבים בוחרים לבצע מבדקים תקופתיים לכלל הספקים ללא קשר לביצועי הספק ולרמת הסיכון של הפריטים המסופקים על ידו?

הארגונים הנסקרים מצביעים על מספר סיבות אפשריות : מקובעות ארגונית או ניהולית (כך בוצע תמיד), ניצול משאבים קיימים בארגונים, ואף נשמעו דעות שהמבדקים משמשים ככלי ניגוח מול הספקים על מנת להוזיל מחירים או ליישב מחלוקות מסחריות.   

תהליך ניהול איכות ספקים אפקטיבי כולל השקעת משאבים בשלבי התכנון בשילוב מדדים (KPI) אובייקטיבים המשקפים את ביצועי הספק בפועל והשפעתו על הארגון הרוכש. בניית סט מדדים יעיל יאפשר לארגון יכולת התמקדות בספקים "הטעונים שיפור" ומיקוד האנרגיה בערוצים אילו.

פתרון אפשרי למציאת איזון בין עלויות הפיקוח מול ביצועי הספק בפועל ניתן למצוא במתודולוגיות עלויות האיכות הוותיקה של פיגנבאום משנת 1956 המושתת על מערכת איזונים בין מניעה והערכה לכשלים.

מתודולוגיה זו מתחברת גם לתהליך הנדרש לזיהוי וניהול סיכונים בבחירה ועבודה מול ספקים. נתוני הכשל מספקים לנו מידע אודות הסבירות והחומרה של הכשלים הפוטנציאלים ופעולות הערכה והמניעה מציעים לנו פתרונות לפעולה מונעת בהתאמה.

בארגונים מסוימים מבצעים שימוש בעלויות אי איכות המתבססות על עלויות הכשל הישיר בלבד שנגרם באחריות הספק. שימוש במערכת מקיפה יותר של כלים ומדדים יכולה לספק תמונה בהירה יותר בנוגע לביצועי הספק והשפעתו על הארגון.

מדדי אי איכות מקיפים הכוללים את עלויות המוצר הכושל, עלויות הטיפול באי התאמה, עליות הטיפול במלאי שלא ניתן לשימוש, עלויות עצירת קו, עלויות סינון וביקורת, עליות הנוגעות לאי שימוש במוצר ע"י הלקוח הסופי וכו' מול עלויות ההערכה  כגון ביקורות ומבדקים ועלויות המניעה כגון ניהול סיכונים ותכנון מתקדם יספקו תמונה טובה יותר לארגון ויאפשרו בניית מערכת ניהול איכות ספקים יעילה ואפקטיבית.

פיקוח או פיתוח ?

בהתאם לתוצאות ניתוח המדדים, הארגון יקבע מדיניות הכוללת רכיבים של פיתוח ספקים המתמקדים בשלבי התכנון, מימוש מוצר חדש (NPI), ניהול סיכונים בפרויקטים חדשים, פיתוח מוצרים בליווי הספק, הדרכות בנושא ניתוח כשלים וקביעת פעילות מתקנת, תכנון מונע טעויות וכדומה, מול רכיבי הערכה נדרשים כגון ביקורות ומבדקים.

כלים לניהול איכות ספקים :

לאחרונה (אוגוסט 2013) פורסם ע"י IAQG המדריך "Supplier Quality Management Basics" הכולל סקירה מקיפה של שיטות וכלים לניהול ביצועי ספקים. המדריך כולל התייחסות לכלל האלמנטים בניהול איכות ספקים החל משלב שרשור הדרישות לספקים, תכנון טרום ייצור, מוכנות לייצור, אימות מוצר נרכש, מעקב ביצועי ספקים ופיקוח על ספקים.

המדריך כולל אלמנטים כגון  APQPשאינם נכללים בתקן AS9100C אך חשיבותם מכרעת לקיום תהליך ניהול אפקטיבי של איכות הספקים שאינו מתבסס רק על בקרה (מבדקים וביקורת)

במסגרת תהליך Advanced Product Quality Planning  (APQP) אנו נדרשים להעביר את כובד המשקל לתכנון. עבודה משותפת עם הספק בזיהוי הכשלים הפוטנציאלים, זיהוי הרכיבים הקריטיים בתהליך והגדרת תוכניות בקרה מפורטות יניבו תהליך יציב יותר ומכאן כל הצדדים רק ירוויחו.

סיכום

העיקרון השמיני עליו מושתתות מערכות ניהול האיכות, "יחסים עם ספקים המבוססים על תועלת הדדית", מצביע על מספר תועלות אפשריות : יצירת ערך עבור שני הצדדים, שיפור הגמישות התפעולית ואופטימיזציה של העלויות והמשאבים.

השקעת משאבים בשלבי התכנון, הכוללים בין היתר הטמעת תהליכי תכנון איכות מתקדם, יצירת מעורבות ספק בשלבי פיתוח מוקדמים ושילוב כלי ניהול סיכונים, יאפשרו צמצום משמעותי בהשקעת משאבי פיקוח, ביקורות ומבדקים. פעילות זו צפויה להביא חסכון בעלויות איכות הרכש הכוללות, לשפר את איכות המוצר הנרכש ואת תחושת השותפות של הספק בשרשרת האספקה.